לונג סטורי שורט – הכל טוב

אהבה וירטואלית בעולם דיגיטלי

יש לי חברים שמעולם לא פגשתי פנים אל פנים ואף פעם לא יצא לי להסתכל להם בלבן של העיניים ואני כמעט יכולה להישבע שאני אוהבת אותם.
טוב…אהבה וירטואלית כזו:)
אני גם מאמינה שהסיכויים די גבוהים שאם היינו כן נפגשים היינו מוצאים שפה משותפת וכימיה.
הכוונה כמובן לחברים ברשתות החברתיות שיש לכולנו. לא כולם כמובן, אבל יש לי (ואני בטוחה שגם לכם) כמה חברים שאני בוחרת בפינצטה (או שהם בחרו אותי) שאני כל כך נהנית לקרוא ולעקוב אחרי מה שהם כותבים ומעלים לרשתות.

יש את ההיא שכותבת בהומור כמו שאני הייתי מתה לכתוב והיא תמיד מצחיקה אותי
יש את זאת שמעלה תמונות מרתקות מהעסק היצירתי שלה
יש את זה שמאייר קריקטורות פוליטיות וחברתיות שאני מעריצה את החדות שלו
יש עוד אחת שכותבת סיפורים קצרים נוגים ויפים
יש את ההיא שכותבת בדיוק את מה שאני חושבת בערך על הכל ועושה את זה בכל כך הרבה כישרון, חוכמה והומור
יש את זאת שכותבת על הרווקות שלה עם כאב של אחת בת 100 והיא כל כך צעירה וכל כך מבריקה שזה להתעלף
יש את ההוא שכותב בקצרה – בכמה משפטים שנונים את מה שאחרים כותבים בפסקאות בלתי נגמרות ועוד ועוד…
וכולם רקמה אנושית אחת שאי אפשר שלא להתאהב בה. רקמה מעניינת, מרתקת, מלטפת, בועטת, חיה.

ויש את זה כמובן גם בעולם הבלוגים…
את ענין הכימיה.
תמיד יש את הפייבוריטים שלך. לפעמים זה בגלל הבלוג ולפעמים בגלל מי שעומד/ת מאחוריו (ואופיו מתגלץ׳ מבין השורות והתמונות של הבלוג או של פרופיל הפייס שלו).
יש את אלו שאני כבלוגרית אוהבת – ומשהו בהם עושה לי רצון לשיתוף פעולה מסוים או לפחות לחזור לגיל 4 ולנסות לצעוק להם מרחוק:
רוצה להיות חבר/ה שלי?

אחת כזו היא אביבית מהבלוג הכל טוב – בלוג יצירה, אמהות והשראה.
הכרנו אחת את השניה ברשתות החברתיות, בזכות הבלוג שלי או שלה, אני כבר לא זוכרת, והיא הפכה להיות אחת הפייבוריטיות שלי אני מודה.
לא רק בגלל בלוג היצירה המקסים שלה, משהו באישיות שזלגה מבין השורות בבלוג לבין הפרגון התמידי שלה והנכונות לעזרה אונליין כנראה…
התכתבנו בפייס כמה פעמים עם הצהרות עתידיות להיפגש מתישהו ולא יצא עד ש…
נפגשנו לגמרי במקרה:)
ואח״כ כבר לא במקרה…על קערת מוזלי בבית קפה.

על פילאטיס, Quilling ופרצוף אחד מוכר…

נכנסתי לשיעור פילאטיס שניה לפני שהוא מתחיל
בשעה הלא קבועה שלי, מורה אחרת, פרצופים חדשים ופרצוף אחד שנראה לי די מוכר
זאת היא?
לא היא?
זכרתי שאנחנו גרות קרוב ואני אף פעם לא שוכחת פרצופים אבל…
אין זמן לברר, בטח לא כרגע, השיעור מתחיל
תוך כדי תרגיל נזכרת ש: איזה קטע…רק אתמול קראתי פוסט שהיא העלתה על   Quilling
אותה טכניקת יצירה מגלגול רצועות נייר דקות וצבעוניות.
הפוסט הזה חידש לי כי בזווית עיניי ראיתי את הערכות האלה בחנויות היצירה אבל לא התעמקתי במיוחד, חיפשתי משהו אחר, תמיד היה לי בראש שמעניין מה עושים עם זה
(וכמובן מה אפשר לעשות עם זה אחרת לגמרי מהייעוד המקורי של הטרנד הנוכחי) ותארתי לעצמי שאגיע לזה מתישהו
וגם לא הכרתי את המושג  –  Quilling שהיה נשמע לי מוזר, קצת כמו Quidditch (קווידיץ׳) – משחק קוסמים קטן ומפורסם (הארי פוטר שם, שם)
כן כן, אני חיה בסרט ולאו דווקא סרט מנייר:)

ניסיתי להתרכז ולהיראות סביר יחסית למצבי באותו הבוקר
מצבי הכוונה – גב דואב וצוואר תפוס ורצון עז להיות רואה (ומתאמנת!!!) אך בלתי נראית לאיש.
לא ככה דימיינתי מפגש בין שתינו:(
כשאני באה ככה:

בעיני רוחי דימיינתי כמובן שאני יוצאת משם בזכות אלוהי הפילאטיס pain free, ארוכה, גמישה, ככה:

יש איזשהו פער תמידי בין תחושת הקרבה והמעורבות החברתית שאנחנו יוצרים אונליין ביננו לבין אחרים לבין היכרות אמיתית, פנים אל פנים.
האמיצים שביננו לוקחים את השיחות שנוצרו והכימיה ונפגשים גם בעולם האמיתי, יוצרים חברויות, שיתופי פעולה עסקיים, דייטים ועוד תופינים וחלקנו מסיבות שונות ויש תמיד:) מעדיפים להשאיר את זה ככה.

ומה קורה בפגישות ספונטניות? בלי תכנון?
מה נעשה כשאותם חברים אהובים שמכירים אותנו אונליין ואנחנו אותם יחלפו על פנינו באמצע הרחוב? ניפול על צווארם כמו האחים שהופרדו בלידתם שהרגשנו שאנחנו אונליין?
נמשיך כאילו כלום? בכל זאת לא מכירים אישית…נגיד משהו? ומה הם יעשו?
יכול להיות מביך…

הייתי חיבת ללכת שניה לפני שהשיעור נגמר ולא היה לי זמן לגשת, לברר
כמה ימים אח״כ – אחרי עוד פגישה מקרית באותו מקום כתבתי לה בפייס:
אביבית?!
את לומדת במקרה ב…? נפגשנו היום שם… זו אני:)

כמה משפטים על: ״עולם קטן״ ו״היית נראית לי מוכרת״
ועוד משפט קטן שלי: ״אולי יום אחד עוד ייצא לנו מזה פוסט משותף״
היא הרימה את הכפפה המבוישת והערטילאית משהו שזרקתי ואמרה: יאללה נפגשות!

נפגשנו לקפה
או יותר נכון לקערת מוזלי מפנקת וזירו,
נחשו מי האחראית ושוחרת הבריאות מביננו ומי מעדיפה את הקפאין שלה כרעל שחור, מזוקק ומבעבע?!
(לא אמרתי לכם לגלות, רק לנחש…אוףףףף:)

ערב לפני הפגישה פתאום קצת נלחצתי
מה שקורה בד״כ אני משערת במפגשים כאלו שעוברים בין סימפטיה וירטואלית להיכרות פנים אל פנים
מה יהיה אם לא יהיה מעניין?
אם יהיו שתיקות מביכות?
מה אם יהיה פער גדול מידי בין אנחנו ״האמיתיות״ לפרסונה הדיגיטלית שיוצאת מאיתנו ברשתות? בבלוג?
ואז קראתי עוד כמה פוסטים של אביבית ומשהו בין השורות, מתחתן ומעליהן רמז לי ש:
ברור שיהיה על מה לדבר…
והיה
לא מעט

כמה אנחנו ממעיטים בערכה של זרימה

דיברנו על בלוגים, הבלוגים שלנו ובכלל, על שיתופי פעולה ועוד עיניינים, ובעיקר על החיים של שתינו
נוספה שכבה של היכרות

ועוד שכבה

ועוד אחת

והיה כיף…והשאיר טעם של עוד

לעוד פגישות
ועוד רעיונות…

אז לכם out there –
מאחלת להיפגש גם מחוץ למרחב הדיגיטלי עם היכרויות שהתחילו שם לפגישות עסקיות, חבריות
סיכוי סביר (למעט מקרים חריגים ) שצדקתם ומשהו בתדר של הבנאדם שממול יישמע די דומה למוסיקה הפנימית שקלטתם בין השורות והתמונות הדיגיטליות בפרופיל או בבלוג שלו

ואביבית –
את אלופת העולם בהרמת כפפות במשקל קל עד בינוני (איזה מזל:)
היה תענוג!
ניסיתי לשחק קצת עם ניירות ה-Quilling בהשראתך, זה מה שיצא לי באילתור חד פעמי

באהבה ממני♥

אפרופו Quilling
בכל טרנד יצירתי אני מוצאת את הכיוון שאני יותר מתחברת אליו,(יש המון דברים שפחות לטעמי שעושים בטכניקה הזו ברחבי הרשת וזה כבר ענין של טעם)
אבל תראו מה מצאתי?!
we have a winner
צמידים מנייר מגולגל, ניתן לרכוש מהאתר HardtoFind

אה, ועוד דבר

הפוסט הזה הוא חלק מצמד פוסטים על המפגש הזה
את החצי השני מהצד של אביבית על המפגש תוכלו לקרוא בבלוג שלה הכל טוב ממש כאן🙂

המשך שבוע טוב ממני ומלונג סטורי שורט ♥

• תודה מיוחדת לדורית שיקרצי נחמיה על העזרה בפוסט הזה – אוהבתותך

• כל התמונות בפוסט הזה (אלא אם צוין לידן – מתחתן או מעליהן אחרת) צולמו ע״י אפרת הלר

• אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה של לונג סטורי שורט מוזמנים להירשם ולקבל פוסטים חדשים לתיבת המייל שלכם ממש כאן מתחת לתגובות או (במחשב) מצד ימין של כל פוסט

• מוזמנים לעקוב אחרי עמוד הפייסבוק של הבלוג כאן.