עטור מצחך זהב ורוד

החג של החגים (לפחות ככה הוא אצלי) מגיע שוב ואיתו גם אני:)

הרבה זמן שלא הייתי פה, כתבתי או צילמתי משהו חדש
נעלמתי קצת או יותר נכון נאלמתי.
החיים נכנסו במלוא עוצמתם ודרשו את שלהם, את כל הכוחות שהיו לי וגם את אלה שלא ידעתי שקיימים אצלי בכלל…כוחות נעלמים.
המוזות שתקו וכל מה שקרה/ נכתב ברשתות החברתיות וברחבי הבלוגספירה היה נדמה לי לא יותר מרעש לבן.

זה הזכיר לי משהו מפעם, שמישהו אמר והתנחל לי בזיכרון.

כשהייתי סטודנטית למדתי בסדנא לניפוח זכוכית (כן, זה רק נראה קל:)) אצל אמן אורח מהאי מורנו שבאיטליה (אי שידוע בעסקי עיצוב הזכוכית שבו) שהתארח במקום בו למדתי.
תוך כדי עבודה הוא כנראה הרגיש צורך להסביר את הפער הגופני ביננו – הסטודנטים הישראלים לבינו.
האיש היה ענק!:) קחו גמד מהשביעיה של שלגיה תכפילו בשקל תשעים, תכפילו בהרבה יותר, ככה הוא היה נראה:) גבר חזק, מזוקן, עב כרס…טיפוס
טו מייק א לונג סטורי שורט, הוא הסביר לנו באנגלית במבטא איטלקי מרקד למה אומני הזכוכית מהאי שלו כל כך גדולים (התכוון למלאים כמובן:)
אצלנו, הוא אמר בחיוך, יש לנו מוזה ליצור רק על בטן מלאה, על בטן ריקה המוזות אצלנו, באיטליה, שותקות.
טפח על בטנו תוך כדי בהומור עצמי כזה כשחיוך תאב חיים על פניו וחזר לנפח זכוכית.

יש דברים שנחרטים לנו בזיכרון והם לאוו דווקא הדברים החשובים ביותר. לפעמים המחרטה של הזיכרון אוספת אליה דווקא רגעים קטנים מאוד, ליריים, מרגשים או אפילו ביזאריים יותר.
מה שנקרא אינפורמציה הכרחית להישרדות בחיים?! כנראה שלא:)
היתה לי הרגשה אז שהאמירה שלו מכילה תובנה גדולה יותר מרעב פיסי שמשתוקק לפסטה איטלקית טובה כזו:)
אלא מדבר בכלל לגבי יחסים בין יצירה וחיים, הקשר בינהם, ושיש לעיתים מצב של מוטרדות שלא מאפשר לך כאומן או מעצב ליצור משהו חדש,
״רעב״ כמצב חסר, מוטרד, לא שקט, שכל מצב הריכוז שלך מושקע בדברים אחרים.

בכל מקרה, ככה הרגשתי…כמו האיטלקים האלה עם הבטן הריקה והמוזות השותקות.

עבר קצת זמן מאז והגיע סוף סוף חורף שהוא כידוע מחדש כוחות לאנשי החורף שביננו
והביא איתו ריחות של גשם ושל חגים, ואוויר חדש לריאות יד ראשונה מעננים
והימים עגולים עגולים, עיגולים עיגולים

עתיד ורוד

שמתי לב שבאינסטינקט מוזר כזה, התחלתי להבחין בכל מיני דברים ורודים בסביבה..נעליים, צעיפים, כיסוי לאייפון, כריכה של ספר, גלויה על השולחן,
ורוד ורוד ורוד, ורוד עתיק, ורוד בייבי, ורוד צ׳יפי, גוונים על גוונים.
גם בפינטרסט במקביל, טפחה לה תיקיית “pink” שלי ובתוכה עשרות צילומים באווירה ורודה כזו…
למה אינסטינקט?
רק אחרי המנהג האחרון המוזר שלי שכל דבר ורוד תפס לי את העין, קראתי קצת ומסתבר ש… לצבע הזה, הורוד, יש תכונות מרפאות והוא מרגיע ומשפר את המערכת החיסונית.
לפעמים האינסטינקטים שלנו, הכי בסיסיים לא פועלים סתם. אין לי מה להגיד זה בדיוק מה שהייתי צריכה
טוב, זה ו….פחמימות כמובן.

כן, כל האימג׳ים הורודים שנתקעו לי בראש קצת השפיעו עליי:) דונאטס הנד מייד (מואה, מואה, מואה)
עם ניסיונות ליצור אייסינג ורוד

50 גוונים (טוב, אולי קצת פחות) של ורוד

סופגניה ובמרכזה אוויר – מה הענין?

דונאטס היא “סופגניה חישוקית” והיא בעצם הגרסא האמריקאית של הסופגניה שאנחנו מכירים, זאת עם הריבה, האלמותית.
אני אישית, מעדיפה את הסופגניה שלי בד״כ בלי חור ועם כמה שפחות אוויר בתוכה:)
ד״א, אותה תהיה יש לי גם לגבי שוקולד אוורירי (כן, מקופלת, אני גם מדברת עליך) למה אנחנו צריכים אוויר בשוקולד?! למה זה טוב?!:)))
אני אוהבת את המתוקים שלי דחוסים, למה לי לערבב אותם עם אוויר או לחורר אותם?
לא יודעת מי הגה את רעיון הדונאטס ולמה הוחלט על החור במרכז הסופגניה אבל….
בטח יש לזה סיבה פרקטית

או שלא…:)))

פגישה, חצי פגישה, מבט אחד מהיר

קצת מאחורי הקלעים של הפוסט הזה או: איך בחורה שלא משתגעת על דונאטס עשתה בסוף כאלה?!
(גילוי נאות, לא משתגעת על התעשיתיות, אבל אלו (במתכון סופגניות מהבלוג ״פיית העוגיות״) טעימות שזה להתעלף!)

נתקלתי בו במקרה, בחנות כלים וחומרי בישול ואפייה בשוק רמלה לוד.
משהו בו לקח לי את הלב. ישר ידעתי שדבר כזה לא פוגשים כל יום, שדברים כאלו כבר לא עושים היום. לא ככה

הברזל המכופף, המולחם, החלקים המחוברים בברגים, בשילוב עם העץ
ישר ניגשתי לבעלת החנות ושאלתי לפשרו של המערוך/חותכן הזה. אם יש לו ייעוד למאכל ספציפי…
היא, להפתעתי ענתה לי שאין לה מושג, שזה וינטג׳, כבר לא מוכרים כאלו ושאולי פעם היו משתמשים בזה לספינג׳ או למשהו דומה. היא באמת לא יודעת…
שאשאל את זקני העדה מה שנקרא…איזו עדה?! אין לי ולה מושג
מה שכן היה ברור לי, ייעוד נעלם כזה או אחר, שאני מאמצת, רק כפריט עיצובי ויפהפה במטבח המערוך הזה שווה את האימוץ שלו.
מאז, הוא מחכה כבר די הרבה זמן שאעז לעשות בו שימוש פרקטי והנה הגיע הזמן הזה בשנה והייתי חייבת לנסות, לא על ספינג׳ אומנם אבל על משהו דומה – דונאטס
ורודים וחגיגיים לכבוד חנוכה, הכל תירוץ כדי לבדוק אם היפה הזה גם יפה וגם אופה
התשובה היא – כן, אינדיד!

חג חנוכה שמח ותחילת שנה אזרחית ורודה ומאושרת

• את המתכון לסופגניות – דונאטס ולאייסינג לקחתי מהבלוג המדהים ״פיית העוגיות״ ממש מכאן.
  הערה והארה קטנה לגבי הציפוי – האייסינג.
  אם האייסינג יוצא לכם דליל מידי ניתן לעבות אותו בהוספת אבקת סוכר נוספת, ולערבב כמה שצריך כדי להסמיך אותו
  אם האייסינג לא יוצא לכם לבן אלא בצבע קרמי ובצבע לבן חשקתם ניתן להוסיף או קצת מיץ לימון/חומץ וזה מלבין…
  אני נעזרתי באבקת צבע מאכל לבן ייעודית למקרים כאלו, קורט אבקה כזו, מערבבים ומחכים קצת והאייסינג מתלבן לו
  (נראה לי שגם להלבין קצת ואז להוסיף צבע מאכל ורוד עושה את הצבע יותר אטום ופחות עם שקיפות מסויימת)
  הטיפים האלו שקיבלתי אחרי ניסוי ותהיה (אבל למה זה לא יוצא לי לבן למה???) שווים זהב לבן, תאמינו לי

• מי שמכיר/ה את החותכן/מערוך הזה ואת שימושו (חוץ מלדונאטס) מוזמנ/ת לכתוב לי אני ממש אשמח

• הבלוג ממש בחנוכה חוגג שנתיים אז אם בא לכם לקרוא איך הכל התחיל ולהנות מעוד כמה פוסטים נוספים של חנוכה
  להיות או לא להיות מלחיות,  נס פח השמן, ומשנה שעברה הפוסט: ולמרות הכל…סוב תיסוב

• תודה לאילנה מור על העזרה בצילומים בפוסט הזה, לאב יו

• כל התמונות בפוסט זה צולמו ע״י אפרת הלר

• מוזמנים להיכנס ולעקוב אחרי בפינטרסט, שמה מחכה לכם תיקיית ה-pink שלי:)

• אם עדיין לא נרשמתם לרשימת התפוצה של לונג סטורי שורט מוזמנים להירשם ולקבל פוסטים חדשים לתיבת המייל שלכם ממש כאן מתחת לתגובות או (במחשב) מצד ימין של כל פוסט

• מוזמנים לעקוב אחרי עמוד הפייסבוק של הבלוג כאן.