פוסט על קצת מאחורי הקלעים של כתיבת וצילום פוסט ועל בחירות והחלטות
חנוכה , אוי חנוכה. איך בלבלת אותי השנה.
כל כך רציתי להעלות פוסט על החג הזה, האהוב עליי הכי, ועל הוויז’ואלים הטמונים בו, ומרוב אפשרויות מדהימות וחומרי גלם לתמונות מחממות לב ונוטפות סטייל – הסתחררתי. והשתררה שתיקה. שתיקה יצירתית הפעם. מרוב אפשרויות ומרוב אהבה לחג הזה ולזמן הזה בשנה.
יצא ככה הפעם שאני כמו אחד האלילים שלי – יוסי בנאי
“ואני מרוב אהבה שותק”.
מגוון הוויז’ואלים הפוטנציאליים שהחג הזה טומן בחובו ביחוד לצלמים, מעצבים וכותבי בלוגים הוא מטורף.
אז כדי לעשות קצת סדר בראש, עזבתי הכל ועשיתי את מה שאני עושה בד”כ כשאני מבולבלת וחסרת שקט פנימי – אופה.
(זה נשמע סבתאי קמעא אבל אם את איזי סטיבנס מהאנטומיה זה עדיין השאיר סקסית אז כולי תקווה שגם אותי הקטנה זה השאיר…:)
במקרה הזה פחות אופה יותר מטגנת.
רציתי להיזכר בסופגניות אשל שטיגנתי שנה שעברה לפוסט הראשון שהעליתי (והוא עדיין אחד האהובים עליי ביותר…) ולראות: הכצעקתה?!
האם זה באמת כל כך טעים וקל להכנה או שהזיכרון שלי מעצים דברים (הוא נוטה לעשות את זה:)
אז אכן…הכצעקתה לגמרי. כל כך טעים. המתכון כאן.
נחזור לענין הצילומים לפוסט החגיגי שהיה לי בראש.
מוחי המה ככוורת דבורים. החג הזה הוא “פינטרסי” לגמרי. יכולים להיקשר אליו כל כך הרבה צילומי סטיילינג שקשורים לתוכן שלו ולחומרים שמהם הוא מורכב.
*צילומי אוכל מגרים
*צילומי חומרי גלם כגון: שמן, קמח, סופגניות, לביבות, ריבה, שוקולד, זהב של מעות חנוכה – מטבעות, נרות משעווה וכאלו שלא
*צילומי חורף
*צילומי אור וחושך
*ועוד צילומי אינספור רעיונות אחרים…
היו לי לא מעט מוצרים וחומרי גלם וצבעים וסרטים על שולחן העבודה שלי וכל כך הרבה רעיונות…
מכירים את האימרה: הילד או הכלב גונבים תמיד את ההצגה?! (אפילו אם שאר המשתתפים השקיעו בטירוף והתאמנו שעות להיות הכי מוצלחים או הכי מצחיקים שיש?!)
אז ככה: אצלי גנב את ההצגה בסוף סביבון עץ פשוט מעץ ב5.90 ש”ח. ילד כבר אמרנו?!:)
רכשתי גם ערימונת של סביבוני עץ קטנים וקסומים וגם פיצים כאלה מזהב אבל בסוף חיפושיי בחנות ליד הבית (!!!) מצאתי שני סוגים של סביבוני עץ גדולים יותר,
ונשביתי – הלך עלי:)
אני כל כך אוהבת עץ!!! כל כך…
ב1.90, 5.90 או בהמון כסף…עץ! עץ! עץ!
האהוב עליי יותר היה הסביבון הזה…ומשהו ברוחב הגוף המרכזי שלו הזכיר לי משהו….
הזכיר לי משהו מוכר…
רוחב של וואשי טייפ! ולי יש הרבה ששוכבים במגירה מחכים להתייחסות אז…יואו או או
(קריאות רמות של סנטה קלאוס מ-ע-כ-ש-י-ו)
אני ברוב המקרים הייתי משאירה את הסביבונים ערומים כביום חירוטם (יש מילה כזו?) כי אני מאוהבת בחומר הזה אבל…
למקרים בהם יש לנו מצב רוח חגיגי, של חג מוזהב, מלא בכוכבים מזהב ובאור ניתן לקשט בשניה וחצי
(ניתן גם לצבוע את הסביבונים ולהשקיע יותר עם או בלי הוואשי טייפ כמובן. אני פשוט אוהבת לתת כאן גם רעיונות של יצירה בשניה וחצי שמשדרגת ומשנה… וגם למי היה כח אחרי כל כך הרבה קונפליקטים ורעיונות בראש.:)
נשאר רק לנוח ולהדביק.
או קישוטון שמזכיר לעצמנו ש”דיאטה אחרי החגים” הכוונה כנראה אחרי חנוכה ולאו דווקא אחרי חגי תשרי…:(
אבל למה להתעסק בקלוריות תוך כדי חג כזה קסום
עדיף להיות במוד אופטימי וורוד ולהסתכל לא על כמות השמן שצרכנו אלא כמה החג הזה הוא חג ביתי חמים ונעים כמו שחג חורפי ראוי להיות.
כאן, גם הידית של המסננת קיבלה התייחסות “וואשי טייפית” כחלק מהסטיילינג הוורוד.
טו מייק א לונג סטורי שורט – לפעמים רעיון לפוסט בא ממילים, לפעמים מרעיון, לפעמים מרצון ליצור או לצלם אימג’ מסוים ולפעמים מחומרי גלם שנתקלים בהם.
אין לזה סוף, למשחקים האלו בחומרים…
חג חנוכה שמח!
כל הצילומים בבלוג צולמו ע”י אפרת הלר
מקסים! קליל כיפי ומהמם! תמונות הורסות.
תודה אלופה ואשת חיל שכמוך. את קוראת יותר מהר ממה שלי לוקח ללחוץ לייק בפייס. אין עליך
חג שמח יקרה איזה יופי של פוסט!!!
תודה יקירה, את וטליה כל כך מהירות – תהיו לי בריאות. הלוואי עליי…חחח
ראית שפיזרת עוגנים בקיר הטיפוס. בד”כ אצלי העוגנים אלו צילומים אבל למדתי משהו חדש אז שוב תודה. לא פעם ראשונה שאני לומדת עקב דימוי חזק שלך שנחרת לי בזיכרון
ראיתי, בטח!!! איך אפשר שלא? שמחה לקרא אהובה
אפרת פוסט מהמם ומלא השראה!! אני גם משוגעת על חומר (ועל עץ) אהבה נוסטלגית שתלך איתי לעד. סבתא שלי ז”ל המהממת היתה החרטית האשה הראשונה בארץ, מקצוע שלפחות אז היה נחשב לגברי מאוד וכלל עבודה על מחרטות כבדות. אני זוכרת אותי בתור ילדה.. הולכת איתה לחפש בולי עץ זית (שאותם היא אהבה יותר מהכל) כדי ליצור ולעצב דברים ורעיונות שהיו מחוץ לשעות העבודה. היא לימדה אותי לגלף בעץ, להבין אותו, לאהוב אותו.. הסביבונים והפוסט הזה החזירו אותי לתקופה ההיא, שיש לה רבות שעיצוב מי ומה שאני היום. צילומים מקסימים ורעיונות נפלאים. חג שמח ותמיד טוב מאוחר מלעולם לא 🙂
תודה רבה הגר:) איזה כיף שזה זרק אותך למחוזות האלו והשפיע… הכי מחמיא
אני מבינה שסבתא שלך היתה קיבוצניקית…קלעתי?!
תמיד שאני אצל חרט העץ המבוגר והמתוק שלי בא לי לזרוק הכל ולהתחנן שייקח אותי כשוליה וילמד אותי את רזי המקצוע ההולך ונעלם הזה ושאהיה ממשיכת דרכו…:)
אותי חרטות גם מחבר להיותי מעצבת קרמית בהכשרתי הבצלאלית – יצירה שסובבת סביב סיבוב על אובניים. מאוד דומה לחשיבה של חרט. רק בחומר אחר…
נשיקות וחג שמח
קסם של פוסט. נעים, פוטוגני, אמיתי.
תודה אורית. בדיוק יושבת לקרוא על צעיפים בבלוג המקסים שלך-יש לי בבית טונות. לא מנצלת אותם מספיק כמו שיכולתי
יקירתי,
כרגיל את עולה על כל הציפיות. איזה הנאה מכל הבחינות: הצילומים, היצירתיות, הכתיבה והרעיונות המופלאים ומעל הכל הענווה שבה הכל מוגש 🙂
הלוואי ותמשיכי עוד הרבה הרבה 🙂
תודה. ותודה על הפוש הקטן-גדול שנתת
ואמן על האיחולים:) יבורך המברך…(יצא לי ביטוי של דוסית:)
מקסים! מקסים! מקסים!
תודה שלי יקרה! מחמאות מ”מאסטרית דיסני” לא הולכות ברגל:)
כמה יופי ואותנטיות בפוסט אחד.
תודה רבה אביבית:) כיף לקבל ממך פידבק כזה. חג שמח:)
(מקנאה בעבודת המלט שלך – חייבת לנסות מתישהו גם. בא לי)
מקסים הצילומים, מקסים הרעיונות, פשוט ומקסים
כיף לשמוע רותם יקרה:) תודה….חג של נחת ושמחה לכולנו
הכול נראה מדהים ומגרה ומקצועי, הצלחת להעפיל על כריסמס – מדהים! חג שמייח
תודה רבה מרים:) חג שמייח
אפרת, מ-ש-ג-ע!! איזה צילומים יפים, את מוכשרת ויצירתית ברמות, מעוררת השראה
תודה רבה מיה. כיף לשמוע פידבקים ממעצבת קולגה וחברת פרלמנט. חג שמח ושוב תודה
הרגת אותי..לגמרי..
איזה יופי של פוסט.אותנטי, מהקישקע ועם צילומים שוס!!
אשמח לדעת מהיכן נרכשו סביבוני העץ.עשית לי חשקומיצין לכאלה.
ובכלל, את כותבת בצורה שוטפת ומעוררת קנאה (ככה בקטנה, כזו שמלאת פירגון)
תמשיכי תמשיכי ושיהיה חג שמח ומסובב 🙂
הי ליאת יקרה! תודה תודה תודה
עשית לי את היום עם הפירגון הזה שבא מכל הלב (ככה הרגיש לי:)
את הסביבונים קניתי בגרפוס (גבעת שמואל, אבל זו רשת אז בטח ניתן למצוא בעוד מקומות) אני קניתי את האחרונים שהיו שם, אחרת הייתי קונה הרבה יותר כנראה…
עשית לי חשק ללונדון כל כך…הלוואי ויתאפשר לי לנסוע…משהו לשאוף אליו.
אז תודה גם על הפוסט שלך המקסים
שבוע טוב:) ואינשאללה נתראה בקרוב
אפרתי את גדולה.אלופה.
תודה שוש:) כיף לי כל פעם שאת מגיבה כאן
פוסט מקסים והצבעוניות של הצילומים כל כך שלווה ונעימה כאלו כיוונת את כל האורות הנכונים לתוכו. הציטוט של יוסי בנאי מזכיר לי יאת המחברות של גרשיים שבגב שלהם כתוב: “ואני מרוב אהבה שותק” – מכירה? הרעיון לשים על הסביבונים את הוואשי נפלא. הם נראים כל כך מלאכת יד בצילומים כאלו משהו עם סיפור שלם מאחוריו עמד וגילף אותם.
הי מינה
תודה על תגובתך המקסימה. כל כך שמחה שהסביבונים נראים בצילומים שלי כמו מלאכת יד. לפעמים החוכמה להפוך משהו כל כך זול למשהו שנראה כמו מיליון דולר. מנסה לעשות את זה בבלוג שלי עם מוצרים שונים:)
לא מכירה את המחברות של גרשיים:( אשמח שתראי לי אם יש לך
שוב תודה והמשך חג שמח:)
אהבתי מאוד את הצילומים בודאי, אבל בעיקר את הרעיון שבשיתוף של “מאחורי הקלעים” – נהדר!
תודה
תודה רבה רבקה:) אהבתי שאהבת את רעיון ה”מאחורי הקלעים” גם אני ויצא לגמרי במקרה פוסט כזה
התגובה שלי כבר לא מקורית אבל זה כנראה הופך אותה לעוד יותר אמיתית. פשוט ומקסים! אני משוגעת על וושי טייפ. והרעיון והביצוע מ-ו-ש-ל-מ-י-ם! תראי מה יוצא משתיקה… סובבת אותי לגמרי!
תודה רבה אביבה. כיף לקבל פידבק כזה שמרגיש מכל הלב ממך…מאוד מתחברת למה שאת כותבת בבלוג שלך
נר שמיני שמח – חבל שזה נגמר:(
איזה כישרון ואיזו אסתטיקה. נשיקות, אלופה שכמוך.
אהבתי את הפוסט.
במיוחד את התמונות והשילובים של העץ והזהב.
מאוד אוהבת את הבלוג שלך, את הרעיונות המקוריים ואת הכציבה שלך
🙂
עמנואלה
תודה רבה עמנואלה:)
כיף לשמוע תמיד…תמשיכי לעקוב. מבטיחה לא לאכזב בהמשך
פוסט קליל וקסום בפשטותו ויחד עם זאת, כל כל הקקופוניה במוח, יצאה לך יצירה ענקית בזכות היצירתיות שבך ושךף.
עם כל הפשטות, היה בה עומק רב עם הרבה פילוסופיית חיים.
פוסט מלא השראה !
כל הכבוד ותודות