שטיסל ואני

איך הכל התחיל?

הרומן שלי עם הסדרה הזו, ה-הו כה משובחת, לא התחיל כרומן סוער ורציף במיוחד.
התחיל לאט ומקרטע.
זה התחיל בכלל משמועות…

הסדרה שודרה בזמן אמיתי ב״yes” ובתור ״מאותגרת yes” (כלומר מנויית הוט) שמעתי רק באז כזה על איזו סדרה שאני פשוט חייבת לראות.
וכמו מהפיכה אמיתית, בשקט בשקט, מפה לאוזן נאמרה המילה:
שטיסל!

Don’t you know
They’re talkin’ about a revolution
It sounds like a whisper

(Tracy Chapman)

שמרתי את האינפורמציה הזו in the back of my mind והמשכתי הלאה.

צפייה ראשונה

צפיה ראשונה עם אהבה ישנה…
יצא שאת הפרק הראשון ראיתי אצל בחור שאהבתי, בלפטופ שלו.
ישבנו בדירה התל אביבית שלו נטולת הטלוויזיה וכשנשאלתי מה בא לי לראות היתה לי תשובה מוכנה מראש: ברור, שטיסל.
ראינו את הפרק ביחד, צמודים צמודים ואני כבר דימיינתי איך שטיסל הופכת להיות ה״סדרה שלנו״,
החזרה המקרטעת הזו לזרועותיו אחרי כל כך הרבה שנים נגמרה עוד לפני שיצא לנו לצפות בפרק השני.
היום, זה אפילו קצת משעשע אותי, הסיטואציה ההיא, הניסיונית, אבל אז…נשבר לי הלב לחתיכות לא פוטוגניות במיוחד.

מיותר לציין שלא המשכתי לראות לבד, הכל הזכיר לי אותו, גם שטיסל.

החלטתי לא להיות נוסטלגית יותר מידי (נוסטלגית זהו שמי השני, החלטתי להתעלם ממנו:)) ואת הפרק השני ראיתי עם האהבה שהגיעה אחריו.
לקח לה לא מעט זמן להגיע אבל כשהיא הגיעה היא הגיעה גם, עם לפטופ ובלי טלוויזיה
(מה יש לי שאני מתאהבת בגברים נטולי טלוויזיה ועם פרנציפים, מה?!:).
שכבנו במיטה וראינו פרק אחד או שניים. גם כאן חשבתי שזו תהפוך להיות ה״סדרה שלנו״. הקשר המשיך אבל ״שלנו״ הפך להיות מהר מאוד ״סמוך על סול״ ושטיסל נזנחה לאנחות
(לאנחות ״אוי וויי״ כיאה לשפה השטיסלית כמובן)
ככה יצא…
אבל אני, בניגוד גמור לעצמי (שוב, הנוסטלגית ) החלטתי שעם כל הזכרונות אני על שטיסל לא מוותרת כל כך מהר.
שיש משהו שם ששווה לא לוותר עליו…

קרטיבים

מכירים את זה שבילדות שלנו ילדים נחלקו ל-2 סוגים?!:)
אלו שאכלו את הקרטיבים שלהם בביסים שלמים ואלו שליקקו אותם וניסו להשאיר לאח״כ?! (מה שהפך ל״אחכ״ דביק במיוחד?!)

קרטיבים חוץ2

צילום תמונה משמאל Alex Seinet

אני תמיד הייתי מהסוג הראשון:)
וגם בסדרות שתופסות אותי אני ככה.
בולעת פרק אחרי פרק כשיש זמן.
צפייה מרתונית.
אבל פה…לקח לי זמן.
מפרק לפרק בעונה הראשונה חשבתי שזה בגלל חווית גלישה שפחות כיפית לי וזה אולי התחיל ככה, אבל בואכה העונה השניה, קלטתי שאני לא ממהרת לשום מקום כי אני פוחדת שזה ייגמר.
שטיסל הפכה אותי לילדה שמעולם לא הייתי – שאוכלת בביסים קטנים, שמנסה לשמור קצת לאח״כ:)

קצת על שטיסל

שטיסל היא סדרת דרמה העוסקת בקורותיה של משפחה חרדית מירושלים.
הדמויות הראשיות הן:
שלום (שולם)שטיסל אב המשפחה – אלמן רווי געגועים לאשתו ולאוכל ביתי:) אותו משחק דובל׳ה גליקמן המופלא.
בן הזקונים שלו עקיבא (קיווע) שטיסל – רווק בן 26 המחפש לאורך כל הסדרה אהבה ומימוש עצמי כצייר חרדי (שילוב לא כל כך מקובל בחברה ממנה הוא בא).
נוספות להן דמויות נוספות כבת גיטל (גיטי) וויס ובעלה ליפא והיחסים בינהם וסיפורה של בתם הבכורה בת ה-16 רוחמי וויס.
עוד על העלילה ועל דמויות נוספות ומשובחות (מגולמים ע״י קאסט מופלא) לא פחות כאן

הסדרה אומנם מתארת חיים ירושלמיים אבל צולמה מטעמים פרקטיים כאלה ואחרים גם בבני ברק ובנווה צדק, ואני כאחת שמכירה את בני ברק לא רע
(בני ברק היא חלק מנוף ילדותי – כל הסבים והסבתות שלי גרו שם שהיינו ילדים)
קלטתי בשניות את הצילומים מהעיר הזו…
וזה הרגיש לי כמו בית.
וכמו געגוע…

קרטיב פטל

היתה לי סבתא רבה בבני ברק – סבתא צביה שהיה לה בית צמוד קרקע בעיר ולצערי אני לא זוכרת ממנה הרבה אבל אחד הדברים שאני כן זוכרת זה שתמיד בכל ביקור היא הוציאה מהפריזר קרטיבי פטל ״הנד מייד״,
היא בטח הגישה לשולחן עוד כמה דברים אבל זה מה שאני זוכרת –
קרטיבים
חצר מרוצפת אבן
וטעם של פטל.

קרטיבים1

קרטיבים3

זה היה מקפא פטל פשוט – מתרכיז ומים שהיא שמה בתוך כוסות פלסטיק עם זויות עדינות ובתוכן היה ״מקל רופא״ עבה.
בני ברק של פעם
פשטות
בטעם פטל.

קרטיבים6

על הגעגוע

לי שטיסל גרמה להתגעגע. מאוד.
לסבים ולסבתות שלי בעיקר, לבתים שלהם, לחברים שלהם, לעולם הזה שהולך ונעלם ומותיר אחריו שובל של אנשים מתגעגעים.

קרטיבים2

אומנם אף אחד מהם לא היה חרדי, חלקם היו חילוניים וחלקם דתיים לאומיים אבל בכל זאת משהו כל כך הזכיר…
אולי זה האידיש של שטיסל, אולי זה הצילומים מבני ברק שזיהיתי כמו את כף ידי, אולי זה הפרופס והתפאורה הכל כך מדויקת של בית חרדי של היום,
שמאוד הזכיר בתים חילונים ודתיים כאחד בבני ברק של שנות ה-80 מבחינת הפשטות, הצניעות…
זה כנראה קצת מכל דבר והכל ביחד.
העולמות אז לא היו שונים כל כך, ברוב הבתים היה את אותו עיצוב פנים צנוע, כולם השתמשו באותם כלים…ומצעים…ובאותם טפטים!!!
וכולם דיברו עברית…ואידיש…. אידיש מתובלת באלפי בדיחות גסות (יותר ופחות) ובדאחקות.
שפה ממזרית כל כך השפה הזו.

קרטיבים8

על בכי מגעגוע ואיך כל זה קשור לג׳וליה רוברטס?:)

היה לי סבא מדהים, טיפוס מיוחד במינו ונפשי נקשרה בנפשו,
עד היום, שנים לאחר מותו אני רק חושבת עליו והדמעות מתגלצ׳ות לי מהעיניים, בשניות
דמעות של הודיה
של געגוע
של אהבה
של הכרת הטוב

ביני לבין עצמי תמיד חשבתי שאין לי הרבה מה לעשות עם היכולת הזו לדמוע בצ׳יק אלא אם כן….
הייתי שחקנית ויכולתי לנצל את היכולת המופלאה הזו שלי במקרה של סצנות מסוימות הדורשות עיניים דומעות בשניות:)
בטח לכל שחקן יש טריק מיוחד, מחשבה מיוחדת שגורמת לו להפוך לשלולית.
אבל…שחקנית אני לא:( אז לדמעות שלי אין שום שימוש פרקטי
ובכלל, האם יש דבר פחות פרקטי מגעגוע?

שמתם לב ש…?!:)
כשג׳וליה רוברטס נמצאת בסצנות שבהן הדמות שלה נפגעת, נעלבת, או עצובה היא לא רק מצליחה לדמוע אלא יש לה וריד אנכי במרכז המצח שמתנפח ומראה על פגיעות..
היא לא רק שולטת על הדמעות שלה אלא גם על עוד כמה דברים שמצטרפים אליהם וזו הסיבה – שהיא תמיד תישאר אחת השחקניות הטובות ביותר בעולם:)
כל נים ווריד בפנים שלה מתגייס להבעת רגש:)
ג׳וליה – you are the one

סבא, הצלחתי להכניס אותך ואת ג׳וליה באותה פסקא מה אתה אומר?!:)))

ואם כבר טלוויזיה אז…

טלוויזיה | פינת המוצר

קרטיבים11

מנורת טלוויזיה עשויה מקרטון עבה של חברת werkhaus.de הגרמנית.
היא בעצם קופסת אור עשויה מיחידות קרטון דו מימדיות המחוברות בגומיות שחורות בלבד (חיבור גאוני ופשוט פשוט)

קרטיבים12

קרטיבים13

ומה שיפה בה שניתן להחליף את התמונה לכל תמונה משפחתית או זוגית אחרת שתרצו…במדפסת ביתית פשוטה על נייר רגיל

קרטיבים14

שטיסל עושים מאהבה או לא עושים בכלל

אז למה כל כך אהבתי את שטיסל?!
כי היא סדרה לירית, כי היא הסדרה הראשונה שנעשתה בארץ על חרדים אבל לא בצורה שטחית או גנרית.
כי היא מכבדת את הצופים שלה ואת האינטיליגנציה שלהם,
כי שימת לב לפרטים הקטנים בה היא מופלאה,
כי הקאסט משובח,
כי היא מצחיקה ועצובה וסתם גורמת לחשוב
וכי היא באה מאהבה
היא גורמת לאהוב.
את השונה ממך.

זו הפעם הראשונה שדמויות חרדיות בטלוויזיה או בקולנוע לא נמצאות בקונפליקט צפוי של לצאת מהעולם הזה לעולם ״טוב יותר״, לעולם החילוני.
טוב לדמויות של שטיסל איפה שהן נמצאות, והקונפליקטים הם אחרים – יומיומיים כמו של כולנו. וזו זווית הסתכלות אחרת ממה שהתרגלנו לראות עד עכשיו.
יותר בגובה העיניים של הדמויות עצמן.
הסדרה פשוט גורמת לנו, כצופים, לאהוב יותר, ולא לאהוב פחות, וזו גדולתה, זה גם העומק שבה.
כל אדם הוא סיפור.

השפה של שטיסל

כמו כל סדרה גדולה באמת ,לשטיסל יש שפה, ז׳רגון שהולך איתה לאורך כל הפרקים.
הנה סרטון קצר באדיבות שטיסל מאותה שפה.

מילים כמו חסדי ה׳, רשעים ארורים, נו נו, בהחלט, וישר כח

אז ברוח השפה – קרטיבים ממותגים, כן , כן, בהחלט! שטיסל סטייל:)

קרטיבים10

חג שבועות

אז נכון שהפוסט הזה הוא לא פוסט שבועות קלאסי
אין בו ביכורים, ועוגות גבינה, וחולצות לבנות, אבל שבועות הוא לא רק חג הקציר הוא גם חג מתן תורה:) ואיזו סדרה יותר מייצגת את מתן תורה משטיסל?!
אז בואו נדמיין מעמד הר סיני
שורות שורות של אנשים ממתינים בסיני
לבשורה הגדולה
סמוקים ונרגשים

קרטיבים16

ואני?

מקווה ש…כששטיסל 3 תצא אהיה כבר עמוק בזוגיות עם האהבה שתהיה בית,
וכשאהבה שלי תבוא עם הלפטופ שלה ותשאל מה אני רוצה לראות רק אגיד:
לא עכשיו, סגור שניה את הלפטופ…אמרתי לך כבר כמה אני אוהבת אותך?!

(ובלב שלי ארגיש ש…כן, בהחלט. זה האיש.)

קרטיבים15

חג שמח!

 

כמה דברים לסיום

• היום, חסדי השם:) ניתן לראות את כל הפרקים של שטיסל באתר שטיסל כאן

• שטיסל גם מקיימים מידי פעם מופעים של ״שטיסל מאחורי הקלעים״, מעין מסע בעקבות שטיסל. אני הייתי באחד כזה בגבעתיים עם השחקנית נטע ריסקין והבימאי אלון זינגמן
וזה אפילו היה שווה את הדו״ח על האוטו שקיבלתי מעיריית גבעתיים (רשעים ארורים:)) כמה שעות מאוחר יותר. לחובבי הז׳אנר…

• הפוסט הזה נכתב עכשיו באיחור של שנים (כי אני קצת כזו) אבל…לכבוד תחילת הכתיבה של עונה שטיסל 3 עדיין לא מאוחר להלל וסתם להגיד: אהבנו, שכוייח

• כמו בסדרה טובה ממש בעונה הראשונה התסריטאים רק מחממים מנועים בהתחלה, ככה גם בשטיסל – עונה שניה שאין לה את סינדרום ״הדיסק השני״, להיפך!

• קצרה היריעה בפוסט הזה שהתארך לו לכתוב על כל אותם שחקנים מדהימים מלבד דובלה גליקמן שהוזכר לעיל, כל הפירוט נמצא בלינקים בפוסט הזה.

• כל הצילומים בפוסט זה צולמו ע״י אפרת הלר אלא אם כן צוין אחרת מתחת לתמונה.

אפרופו ארטיקים תוצרת בית – פוסט של נועה קליין מהבלוג im on leave בדיוק על זה. מתכונים לארטיקים שניתן להכין לבד. פוסט מאויר ומתוק מתוק

 

תודה שנשארתם עד הסוף, אתם עם סגולה…באמת:)

מוזמנים לכתוב לי תגובות כאן בפוסט וגם – אם עדיין לא נרשמתם – להירשם לרשימת התפוצה של הבלוג כאן למטה, ולקבל פוסטים חדשים ישירות לתיבת המייל שלכם

מי שלא עקב/ה בזמן האחרון – כתבו על הבלוג כתבה מקסימה ומפרגנת בבנין ודיור ממש כאן. כנסו כנסו

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Share this on:

תגובות פייסבוק

32 תגובות

  • נועה הגיב:

    מפוסט לפוסט אני מתאהבת בך יותר. אז אין לי לפטופ אבל יש לי יס, ואני מוכנה לעשות מרתון של שתי עונות כדי להדביק את הקצב ??. חג שמח

    • Efrat Heller הגיב:

      יואו…איזה כיף לי
      ולגבי הצפייה – מצוין! שמחה לשמוע…תרומתי הצנועה לסדרות מקור ישראליות…חחח…

  • שושנה הגיב:

    את מהממת.מפעם לפעם יותר.אל תשכחי את לשניה.

  • עודי השודי הגיב:

    אפרת האחת והיחידה!
    כתיבה מרגשת וצילומים יפהפיים.
    אבל הסוד הגדול הוא איך הצלחת להוציא את ה״קרטיבים״ מהכוסות מבלי להשאר רק עם המקל ביד או לפחות לשבור את הקצוות….
    מלכה אמיתית (ולא רק בגלל זה?)

  • ענת הגיב:

    אפרת, את כותבת כל כך מקסים ומרגש… געגועים לדוד חיים ודודה שרה …

  • בני הגיב:

    אפרת, הצלחת לרגש אותי בכתיבתך. הרבה זמן לא חוויתי חווית הנאה כזו של שימוש במלים כל כך קטנות ולתאר בהן דברים כל כך גדולים ויפים. אהבתי מאד – כך אומרים היום. נכון? אז זה נכון מאד. המשיכי להאהיב אותנו בך עוד הרבה בדברים יפים שכאלה.

  • את כותבת ממש מקסים . המעברים התיאורים . ואיך שהכל מתחבר . מנורת הטלוויזיה רעיון גאוני מאיפה את מביאה את כל המוצרים האלה? את שטיבל עוד לא ראיתי גם אני מאותגרת יס ושונאת לראות סדרות הלפטופ אולי פעם בזכותך…חג שמח.

    • Efrat Heller הגיב:

      תודה סיגל. גם לי לקח המון זמן להתרגל לראות אחרת, אבל במקרה הזה זה שווה את זה:) נשיקות

  • רונן הגיב:

    מקסים!

  • דליה שעל הגיב:

    את כותבת כל כך יפה, מחכה לפוסט הבא שלך. שבת שלום וחג שמח

  • אסנת פוקס הגיב:

    הו הנוסטלגיה, התמונות מקסימות. והקרטיבים של פעם מחזירים אותנו לנוסטלגיה.
    חג שבועות שמח

  • מיכל הגיב:

    נפלא! כתיבה מלאת טעם, בשפה , בריחות ובזכרונות. חיממת אותי קשות על שטיסל…תודה!

  • רותם כרמי הגיב:

    איך לא אשאר עד הסוף. פוסט מקסים ומרגש, מלא בהומור מחד וברגישות וכאב מאידך. אפרתי את מקסימה ואני אוהבתך מאווווד

  • חן סיון הגיב:

    טווווב
    אהובים לשעבר וכאלה שאני מתאחדת איתם בדמיונותי, כבר מזמן אין לי
    (אם כי, לפני שבוע… לא כאן המקום)
    גם אין לי ‘יס’ וגם לא ‘הוט’
    יש מחשב
    ושטיסל עוד לא ראיתי. דוחה את הקץ? אולי
    האיש שאתי, שאם הוא צופה בסדרות, הוא אוהב סדרות ישראליות, ראה את שתי העונות הראשונות מקצה לקצה
    .
    אבל
    סט אחד של סבא-סבתא היה לי בבני-ברק, בשנות השבעים, בבית קטנטן בערבה הזו, כשעדיין לא היתה ממלכה חרדית
    שני חדרים, מסדרון אל חדרי המקלחת והשירותים, מרפסת, מטבח גדול, וגינת עצי פרי
    ימים וחופשות ביליתי שם
    וערימות של מנגו מהעץ של סבתא, עד שהעץ חלה ונאלצו לכרות אותו
    ועוד לפני שסבתא וסבא מכרו את ביתם הקטן וקנו דירה, ואת ההפרש נתנו לבנם – אבא שלי, שיבנה לנו בית, הייתי מבלה שעות במטבחה המופלא של סבתי. הניחוחות חיים אתי עד היום
    .
    לפני עשרים שנה, אם לא יותר, עבדתי במקום מרוחק (במושגים של אז) באיזור תעשייה, שבו לא היו קיוסקים, פלאפל או אם-פם. במקרה לגמריי מצאתי בקומת הקרקע של בניין משרדים חצי נטוש, מין מסעדה ביתית של זוג זקנים חרדים, שסיפרו לי שהם מהונגריה. לא תואר ולא הדר היה לו, לכריך הלחם האחיד עם הקציצה ברוטב, שהייתי רוכשת אצלם בשקלים בודדים. אבל החלל כולו הדיף את ניחוחות מטבחה של סבתא שלי. סיפרתי להם, לזוג הזקנים. ככה שמחנו גם הם, גם אני
    .
    את הקרטיב הייתי מוצצת, שייצא ממנו כל המיץ. אחרכך את הקרח בביסים

    • Efrat Heller הגיב:

      סיפור מקסים הסיפור על המטבח ההונגרי
      לפעמים דברים כאלה קטנים מזכירים לנו דברים גדולים בהרבה מהם
      תודה שסיפרת לי:)

  • שרית דרשן הגיב:

    רק כישרון כמוך מצליח לכתוב שטיסל,קרטיבים של פטל,ביקורי ילדות בבני ברק וזוגיות(בקרוב אינשללה!) בפיתה אחת עם קצת ג׳וליה רוברטס בצד…מקסים וקסום!

  • גלי הגיב:

    הוי, איזה פוסט!
    שכוייח

  • תמר הגיב:

    פוסט כל כך יפה ורומנטי…
    מגיבה אמנם באיחור, אבל טוב מאוחר מלעולם לא.
    שטיסל היתה סידרה אהובה מאד גם עלי. בתור אחת מתוך המגזר אני יכולה בהחלט להסכים שהיא היתה מיוחדת בדיוקים, בניואנסים, בירידה לפרטים הכי קטנים… מציגה ביושר, בלי דעות קדומות.
    בקיצור-מושלמת.

    • Efrat Heller הגיב:

      תודה תמר על התגובה שלך, ממש כמו מה שכתבת…מדויקת ומציגה ביושר בלי דעות קדומות
      מקווה שהיא תמשיך ככה, בדיוק וביושר גם בעונתה השלישית:)

  • אבי הגיב:

    נהנתי מאד, תודה

  • פיני הגיב:

    אין מה לומר, פשוט דייקת בכל הנקודות, תודה רבה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *